ירושלמי- לישא אשה או ללמוד תורה?

"וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶֽיךָ"

 

מהו השלב בחיים הראוי לנישואין?

 

מבחינת היחס בין גיל הנישואין ללימוד תורה, דנים בבבלי (קדושין כט:) מה קודם -"ללמוד תורה ולישא אשה". יש כאן שני ערכים שמתנגשים זה עם זה, וצריך להכריע, וזה תלוי בכל מציאות לגופה (עי' רמב"ם הל' אישות והל' ת"ת).

 

האם חיי הנישואין סותרים את הגדלת התורה והאדרתה?

 

במובן מסויים זה עלול להיות כך – כמו שראינו בעצם העלאת השאלה בבבלי. אבל בירושלמי נראה שכיוון החשיבה שונה:

אחת המצוות שהאב מחוייב לעשות לבנו היא "להשיאו אשה". ומה המקור לכך?

 

בירושלמי (קידושין א ז): "'והודעתם לבניך ולבני בניך' - אימתי אתה זוכה "לבניך ולבני בניך"? בשעה שאת משיא את בניך קטנים."

 

דברים אלו קשורים לדברי רבי יהושע בן לוי שמובאים בהמשך הירושלמי:

 

"כל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני. מ"ט? 'והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני ד' א-להיך בחורב' – כיום אשר עמדת לפני ד' א-להיך בחורב."

 

כאשר ישראל בגלות, ביתו של אדם מוצג כדבר שקצת מתנגד להשלמתו הרוחנית של האדם, מפני עול הפרסה וגידול ילדיו. בארץ ישראל החיים אינם סותרים את הופעת התורה, ואדרבא ככל שהנישואין יוקדמו, יזכה העולם יותר ב"והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ד' א-להיך בחורב".

 

בסוגיא זו ניתן לחוש את החשיבות שבמיזוג התלמודים. האידיאליות שעולה מתוך הירושלמי, אל לה לסמא את עינינו מלראות את החשיבות בצדדי הדיון שיש בבבלי.

 

שנזכה ש"ילך עמנו אור הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי ויחדיו יאירו באור שבעתים" (הרב קוק).